לפני הכל, ללמוד לראות 

מקרה שהיה כך היה

בשבוע שעבר, בזמן סיבוב בדיזינגוף סנטר הייתי עדה לסיטואציה קטנה שכל הנוכחים בה היו אדישים לה בזמן שאני הצטמררתי.. בחורה צעירה החזיקה כלבה בגודל בינוני. הפה של הכלבה היה פתוח ושפתייה מתוחות לאחור ב"חיוך", אוזניה היו משוכות לאחור, המבט שלה התרוצץ והיא ליקקה את שפתיה פעם אחר פעם. ילד כבן 2-3 התחיל להתקרב אל הכלבה שמיצמצה תכופות, פיהקה וסמרה מעט בחלק העליון של הגב. היא הסתכלה אליו- ליקקה שפתיים ואז לבעלים שלה וליקקה שפתיים ויצרה קשר עין וניתקה אותו לכל הכיוונים. באותו הזמן הבעלים הייתה נינוחה לחלוטין והחזיקה את הרצועה בצמוד לרגלה תוך שהילד טופח קלות על ראשה של הכלבה ורק אני צופה מהצד בבעתה שכן אני רואה את הביס שהולך להגיע? במזל הילד פנה ללכת ברגע הנכון וכמה שניות לאחר מכן הכלבה התנערה מראש עד זנב.

אם לא הבנתם את התיאור, זה בסדר. כנראה שאתם לא מאלפי כלבים : )

בתרגום לעברית, הכלבה הייתה במתח גדול מאוד בסביבה העמוסה וכשהילד התחיל להתקרב אליה התנועות שלו הפחידו אותה מאוד ונראו לה מאיימות והיא ניסתה לפייס את המצב וביקשה תכופות גם ממנו וגם מבעליה שיעצרו את העניין בעודה נדחקת לפינה עוד ועוד. אף אחד לא נענה לה ואם הייתה נושכת כמוצא אחרון, כל הנוכחים היו מרגישים שזה בא משומקום. נשיכה או גרגור הם משהו שאנחנו תמיד שמים לב אליו אבל התקשורת העדינה, החברותית והמנומסת של הכלבים (כמו זו של הכלבה בסנטר) הרבה פעמים זוכה להתעלמות ואין מבחינים בה עד שהיא מגיעה לקיצון, כמו נשיכה של ממש.

אז קצת על ההבדלים בין שפת הכלבים לשפת האנשים-

אנשים מדברים במילים. מילים הם צורת התקשורת שבה אנחנו מרגישים הכי "בבית". מרוב שנוח לנו לדבר במילים אנחנו משתמשים בצורת התקשורת הזו בעיקשות גם כשאנחנו עומדים מול אדם שאינו דובר את השפה שלנו, גם כשאנחנו מנסים להעביר מסר לחיה לא-מילולית, אפילו לפעמים כשאנחנו לבד.. עד כדי כך טבעיות לנו המילים האלו.

כלבים מדברים עם הגוף שלהם. ואני לא מתכוונת לתחושות שהם חשים שאפשר לראות עליהם כמו פחד או שמחה, אני מתכוונת לתקשורת אמיתית. ניסיון מכוון להעביר מסר לאחר. כלבים עושים את זה, הם אומרים הרבה "מילים" באמצעות הזנב, מיקום האוזניים, טונוס השרירים, היציבה, כיוון המבט ועוד ועוד? ואת המילים האלו הם גם מרכיבים לכדי משפטים ארוכים ומורכבים שמבטאים שלל גדול של מצבים ורצונות. ביניהם בקשת עזרה, פיוס (מה שאנשים בד"כ מבינים כ"הוא מרגיש אשם"), הזמנה למשחק, התראות, בקשות גירוד שונות (מי לא מכיר את ה"גרד לי בטוסיק" המפורסם, שכולל בד"כ סיבוב האחוריים לכיוון בעל היד המגרדת והקפצה עדינה שלהם תוך מבטים מבקשים). האמת היא שככל שלומדים כלבים יותר, כך רואים כמה הרבה הם אומרים ואיך שהם אומרים את זה כל הזמן.

אנשים רבים מכירים את המשפטיים הכלביים הפופולריים "איך אני שמח לראות אותך!" או  "לך מכאן!". כמו כן, אנשים רבים יודעים להגיד לכלב "אני לא מסוכן" או "תיזהר ממני",  שזה קצת כמו להיות תייר בצרפת ולדעת להגיד "בונז'ור" ו"אורוואר"?

למידת שפה

כשאני משוחחת עם כלבים אני משתדלת לא לבלבל אותם עם כל המילים הלא מובנות שלי. במקום, אני אומרת בשפה מובנת להם. 
כשאני "מאלפת" זה הזמן שלי ללמד אותם הכל על המילים שלי ועל איך הן עובדות, התהליך דומה מאוד לתהליך של למידת שפה והאמת שבשבילם זה מסובך נורא. לכלבים קשה מאוד להבחין בין מילים, להתעלם ממה שהגוף שלנו אומר ובכלל קשה להם להבין את הרעיון של מילים, את הרעיון הכל כך מובן מאליו לנו שמילה מסויימת מסמלת אובייקט או פעולה מסויימת.

מנסיון, ההבנות האלה יכולות להפוך על פניו טיפול התנהגותי בכלב. אז לפני שמתחילים ללמד, לפני שמנסים בכלל לשנות משהו בהתנהגות של הכלב אחד הכלים העיקריים שאני נותנת ללקוחות שלי הוא היכולת לזהות את שפת הגוף של הכלב שלהם ולראות מה הוא אומר להם.

למאלפת הנורווגית טוריד רגאס יש מאמר מצויין שמתאר כמה מה"מילים" הבסיסיות ביותר של כלבים, מומלץ בחום!